מדוע חכם בן ציון הגיע לשבע ברכות שלא הוזמן?
כתב בספר משפט הכתובה מעשה ששמעתי מבעל המעשה עצמו,
אשר היום הוא אחד מתלמידי החכמים הספרדים הגדולים והמפורסמים שבישראל:
בשעה שהשיא את בנו, היה מסדר הקידושין אחד מראשי הישיבות מבני אשכנז,
ולא אבה לסדר קידושין עם כתובה שיש בה שבועה,
בנימוק שכיון שהחתן לא נשבע בפועל,
צריך למחוק את השבועה בכתובה, כדי שלא יהיה שקר.
ובטרם ניגשו לחופה, התווכח עמו אותו גדול (אבי החתן)שאין צריך למחוק השבועה,
והוא יכול לסדר הקידושין בכתובה שהביא לו. ולא הגיעו לכלל הסכמה.
ונמשך הויכוח כשעה, וכיון שהחופה התאחרה מאוד,
וכל המוזמנים עומדים ומביטים, קמו לחופה ועשו שתי כתובות:
אחת עם שבועה שהביא אבי החתן, ואחת בלי שבועה שהביא ראש הישיבה.
ושני עדי הקידושין והכתובה, היו מגדולי תלמידי החכמים,
דיינים מפורסמים זצ"ל (מבני אשכנז), אשר חתמו גם על כתובה זו, וגם על כתובה זו.
והנה בבואם למחרת לבית הדין, סיפרו הויכוח הגדול מאמש,
והתלהטו הרוחות, ואמרו להם חבריהם מבני אשכנז שהם פסולים מעתה לדון
"כיון שהעידו אתמול עדות שקר", בחותמם על כתובה עם שבועה,
[כי לדעתם כיון שהחתן לא נשבע בפועל בפיו ולא אמר כלום, אין כאן שבועה],
עד שיתוודו על עוונם בפני בית הדין.
וכן נאלצו לעשות אותם דיינים (העדים).
או אז קמה סערה חזרה מצד הדיינים המתנגדים על שהצריכום להתוודות,
והלכו וסיפרו זאת לרבנו בן ציון אבא שאול.
הרב לא ידע את נפשו מצער,
ושאל לידע איפה עושים באותו ערב 'שבע ברכות' לאותו חתן.
לערב, סגר תלמודו, ונסע לשם, ונכנס לביתם במפתיע.
המה ראו כן תמהו, כי אמנם נתכבדו כבוד גדול, אלא שלא הוזמן ובא מעצמו.
ישב לשלחן, ואחר איזה רגעים ביקש במפתיע שהוא רוצה לדרוש.
עמד ותיאר מה שהיה, והחל לזעוק בקול מר,
שחייב אבי החתן לשלוח מכתבים ולמחות על כבוד התורה,
כי כשהצריכו לדיינים ההמה להתוודות על שהעידו עדות שקר,
הפכו את כל העדים שהעידו בכל כתובות הספרדים לדורותיהם לאנשים פסולים לעדות,
והתוצאות מקביעה כזו הן נוראות.
והאריך להתמרמר מאוד, איך יתכן לומר כדבר הזה,
שאלפי עדים שחתמו על כתובות הספרדים עם שבועה לאורך הדורות בפני כל חכמי ישראל,
הינם פסולים לעדות. ע"כ.
הצגתי המעשה במדוייק כפי שנמסר לי,
למען הזהיר את הקוראים לבל יכוו בגחלתן של גדולי דורנו,
שלא יכלו לסבול את הכופים בכח את דעתם על מנהג הספרדים,
להכריז להם שאסור להשבע או לחתום על השבועה כפי שהיא בכתובה הספרדית היום.
עכ"ד.
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 294-295