לא ישא עד שיראנה
מסופר על אחד מתלמידי הגאון מוילנא,
שהתעוור בימי נעוריו, אולם לא פרש מאהלה של תורה,
וכל הימים היה שוקד על תלמודו, עד שהגיע למעלות רמות בתורה.
הגאון נטל על עצמו להשיאו אשה,
ונמצאה אחת מבנות וילנא שהסכימה לבנות את ביתה עם הצעיר העיוור,
ואביה התחייב להחזיק את הזוג על שלחנו, ובלבד שיוסיף לעמול בתורה ביתר שאת וביתר עוז.
שמחתו של הגאון ביום היכנס תלמידו לחופה היתה מרובה,
והיא הגיעה לשיאה לפני החופה,
וכאשר הובילו את החתן לכסות את הכלה בהינומה כמנהג ישראל,
באותה שעה פנה אליו הגאון ואמר בקול:
"חכמינו ז"ל אמרו: אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה".
משהשלים את דבריו, פקח החתן העיוור את עיניו!
וכל העומדים נכחו לראות את כוחו האלקי של הגאון, ובני הזוג ראו עולמם בחייהם, בנים ובני בנים. (הגאון החסיד מוילנא עמוד רס)
שידוכים לדתיים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 117-118