דעת החזון איש
מעשה בבן תורה שעמד בפני בחירה לא קלה, שידוך של בת תלמיד חכם או שידוך אמיד.
דעת הצעיר נטתה לפנות אל השידוך האמיד שמבטיח לו לישב וללמוד במנוחה,
אולם החזון איש השיאו לחשוב אחרת.
הלוא מהיכן יש לעשיר כסף, רק מן המגירה בשולחנו.
ואף שהוא מוציא מתוכה כסף למכביר, הרי יש לזה גבול וקצב.
בעוד הרב מקבל כסף מאנשי העולם,
ואף עשיר אינו מסוגל לתת כל כך הרבה כסף שיש בעולם...
בהסבר זה השתמש כמובן רק לשבר את האוזן,
דעתו היתה שהאפשרות להמשיך בלימוד התורה אינה תלויה בתנאים הכספיים,
להיפך, העושר כרוך בנסיונות ומפריע בחיים,
אלא בעיקר תלוי הדבר בבית שופע אהבת תורה ויראת שמים,
וזה רכוש עצום שיש בו כדי להבטיח חיים של תורה.
לשאלת בחור שקיבל הצעת שידוך שאין להורי הבחורה אפשרות גדולה לעזור,
[ובעצם, שאלה זו מנקרת עד היום במוחם של הרבה בני תורה שנעמדים בפרשת דרכים],
ענהו החזון איש (אגרות ח"א קסד):
אם ההצעה תמלא את האפשרות להמשיך הלימוד, יש לקרב.
התנאי העיקרי שבזה, הוא טהרת הלב ואהבת התורה של ה"זכה עוזרתו",
ומידותיה הנוחות והטובות, זהו המצב של המשכת הלימוד.
אך בכל זאת, צריכים להיזהר מעניות ולברוח ממנה,
מפני שהיא מעברת את האדם על קונו, אך אין בחינת העניות בחסרון העושר,
אלא רק בחסרון הכרחיות.
ואמנם ההכרחיות יערכו כפי גבורת האדם בגופו וכוחותיו הנפשיות. ע"כ.
ובל נשכח את דבריו של החזון איש לעיל:
בני זוג הכורתים ברית נישואין, עושים שותפות עם הקב"ה - מה בכך אם אין לשני השותפים מאומה, בזמן שהשותף השלישי הוא קונה הכל, הוא יתן מזונות בשפע,
והוא יכלכל אתכם בנדוניא ובכל מילי דמיטב. (פאר הדור ח"ד עמ' פז)שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 127-128