השידוך של החפץ חיים
סיפר החפץ חיים זצ"ל כיצד התגלגל זיווגו הראשון.
בעודו ילד רך כבן 11 שנה, התייתם מאביו.
אמו האלמנה נישאה ליהודי פשוט מאוד, שלא כאביו שהיה מתלמידי הישיבה הגדולה בוואלוז'ין.
כשהיה בחור בן 16 שנה, למד בוילנא בחברת בחורים עילויים מאוד.
ופעם כשרצה לבקר את אמו, נסע אליה לראדין, ובהזדמנות זו ראה אותו בעל אמו,
ומאוד מצא חן בעיניו, והיתה החלטתו נחושה שיקח אותו לבתו, שהיתה אז כבת 26שנה.
ותבע מאשתו - אמו של החפץ חיים, שתסדר את הענין בכי טוב, אחרת הוא יגרשה.
כאשר אמו התחילה לדבר עמו בענין, החלה לבכות ומתוך בכי סיפרה מה שבעלה דורש ממנה.
ענה לה החפץ חיים:
"מה הרעש, אז אני אתחתן עמה".
וכך נגמר השידוך בשעה טובה ומוצלחת.
וחיו אחרי החתונה בעניות, ועד כדי כך היתה העניות, שבקרקע הבית היה עפר,
ולכבוד שבת היה מפזר חול צהוב.
החפץ חיים היה מציין תמיד את הצלחתו בשידוך זה,
כי היא היתה אשה כשרה ותמימה, לא הלכה בגדולות, והסתפקה במועט,
ואודות לכך יכול היה לגדול בתורה בצעדי ענק, כפי הדרך שייעד לעצמו.
כמובן שיש לסייג את הדברים, שהחפץ חיים נהג כפי שנהג,
מפני שראה בה שהיא כשרה ותמימה,
והיא תאפשר לו לעבוד את השם יתברך כאוות נפשו הטהורה, ואין להסיק מכאן על מקרים אחרים.
ובהרבה פעמים אותו צעיר שהגיע לפרקו מושפע מכל מיני דברים צדדיים,
וחושב שיוכל להתגבר על איזה פגם גשמי או רוחני שיש במוצעת,
ואילו הוריו כאנשים בעלי נסיון, יודעים שכאשר יתפקח ויעמוד על טעותו, יהיה הדבר מאוחר.
לכן בשום אופן אין לו לבחור להחליט על דעת עצמו בלבד, אלא יציע את הדברים בפני רב מוסמך. ("כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה")
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 114-115