להיות אדם שלם


מספר הרב עזריאל טאובר (בספרו פרקי מחשבה):
"זכורני כי כשבאתי לנחם את כבוד קדושת האדמו"ר מסקולען זצ"ל, על אשתו הרבנית,

הוא פנה אלי ואמר:
אנא הואל בטובך להכנס אלי ככלות השבעה.

הייתי סבור כי ברצונו לשוחח עימי על ענין דחוף הנוגע להצלת יהדות רומניה,
שהרי כידוע הוא והרבנית מסרו נפשם על ענייני הצלה אלו, והנה להפתעתי,
כאשר נכנסתי אליו,

הוא נאנח ואמר: 
אתה יודע, הרבנית נפטרה, ואני נשארתי לבדי.

תורתנו הקדושה קובעת: "לא טוב היות האדם לבדו",
ואם כן היות ואתה מסתובב הרבה בעולם, ברצוני לבקש ממך טובה,
חפש עבורי הצעת שידוכים מתאימה.

למותר לציין שהוא לא נשא אשה בת בנים, וגם לא היה זקוק לאשה שתסייע לו בניהול הבית,
כי כל ענייני הבית התנהלו על הצד הטוב ביותר על ידי הגבאים. 

רק ה"לא טוב" של "היות האדם לבדו" היתה הסיבה שברצונו היה להינשא.

הוא הכיר היטב את ההשקפה האמיתית, שמציאותו השלימה של האדם אינה קיימת,
כאשר הוא אינו נשוי.

זהו גם טעמה של ההלכה הקובעת,
שכהן גדול העובד בבית המקדש ביום הכיפורים צריך להיות נשוי, 
ובלא זה הוא פסול לעבודה.

וכן הדין לכתחילה בשליח ציבור שעליו להיות נשוי.

הנישואין משלימים את האדם, ללא שלימות זו, הוא נחשב כבעל מום שאינו ראוי לעבודה.

[וכן מבואר בלשון הזוהר הקדוש (חלק ג דף ה ע"ב): 
"ולא בכללא דאדם הוא, ושכינתא לא שריא עלוהי, בגין דאיהו פגים, ואקרי בעל מום". 

תרגום: לא בכלל אדם הוא, והשכינה לא שורה עליו, כיון שהוא פגום, ונקרא בעל מום].

השלמה זו של הנשמה היא השלמת הרובד הפנימי העמוק ביותר,
זוהי השלמה המביאה את האדם להשגת האחדות של נשמתו והוא נהיה אדם שלם".


מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמוד 90