"מי ישכון בהר קדשך?..."
כתב הסטייפלר זצ"ל (פניני רבנו הקהלות יעקב ח"א עמ' נח):
הנה היותר מצוי בענייני גזל, הוא מה שמקפחים את שכר השדכן,
כי יש לו ממש דין פועל שעושה פעולות נכבדות מאוד בשביל הצדדים,
ומכתת רגליו מכאן לשם, וגם סובל בזיונות,
ואחרי שנגמר הענין לטובה והצדדים מאוד מרוצים שזכו לשידוך,
הנה לפתע נשכח אצלם כל הצער ועוגמת נפש שהיו להם עד שזכו לשידוך,
וכל מה שעשה ופעל והיטיב עבורם השדכן,
ומה שמגיע לו על פי דין תשלום כדין פועל וכמנהג המקום,
וכל מה שנותנים לשדכן חושבים הצדדים שהוא יותר מהמגיע לו.
וכאילו נוטל ממונם בחינם וכאילו נותנים לו מתנה ועינם צרה בו,
והשדכן העלוב מחזר על פתחיהם ותביעתו בפיו,
ודומה בעיניהם כעני טרדן ועושים עצמם כאינם מבינים מה הוא רוצה,
ודוחים אותו בלך בלי שוב, והוא שב פעמיים ושלש.
ולפעמים הוא מתעייף מלחזר אחריהם ומפסיק לתובעם,
אבל בלבו אינו מוחל להם את המגיע לו על פי דין כמנהג המדינה.
אמנם כל איש ישר, מכלכל דבריו במשפט צדק, ומשלם בעין יפה,
ובסבר פנים יפות, ובהכרת טובה מליאה, את המגיע לשדכן בדרך של כבוד, ואשרי חלקו.
ומעשה בזוג שבמשך 1 שנים לא זכו לפרי בטן,
הלך הבעל לשאול ולהתברך מפיו של מורנו ורבנו רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, ואמר לו,
האם הכרת טובה לשדכן? אמר, לא.
כי הוא היה קרוב משפחה, ולא הרגיש צורך בזה כל כך.
הלכו מיד והכירו לו טובה במתנה משובחת, ולאחר כחודש ימים נפקדה האשה, ברוך השם.
שידוכים לחרדים
מתוך החוברת בהלכה ובאגדה קידושין עמודים 137-138