בס"ד
הדינמיקה הזוגית – ענווה או מחיקה? הגבול העדין של הכבוד בשידוכים וזוגיות בכלל
אהבה אמיתית אינה מגיעה
ממקום שבו יש ריצוי או כניעה.
גם אם תוותרי בכל רגע כל שעה,
זה לא מה שיבטיח שתרגישי עטופה.
דווקא הרגע שבו תחליטי להעניק לרצונותייך מקום,
זה מה שיביא את האחר לפנות עבורך מקום.
ורק כך, בגבולות בריאים בין שני הצדדים,
אפשר לקיים מרחב שיתופי ונעים.
כי חיבור כרוך בשניים
והחופה שהיא השכינה,
היא חופפת על הזוג במעמד הקדוש ביותר (אפילו יותר מברית המילה).
תיקון העולם מדבר על החיבור בין זכר לנקבה.
אבל החיבור הזה לא יכול להיעשות כמו שצריך - ללא הכבוד.
הכבוד הוא האש המזינה,
והכבוד הוא האש המכלה,
והוא זה שמחזיק את יסודות הבית כולו.
וניתוב אותה האש - כרוך בבחירה שלנו.
חשוב להכיר בהבדל בין ענווה לביטול עצמי.
בין קבלת כבוד, לרדיפת כבוד.
ועבור כבוד אמיתי,
כל אחד מהצדדים צריך לראות ולהכיר ברצונות של האחר.
וצריך וראוי להתפשר מדי פעם,
אבל לא להקריב.
כי אם נקריב ללא גבול,
נרגיש שלאט לאט אנחנו נעלמים –
וזה יבוא על חשבון הכבוד בינינו.
מרחב שבו יש כבוד מצריך התבוננות מתמדת
של בדיקת הרצונות שלנו במרחב המשותף.
זה אומר שהרצונות האמיתיים שלי הם חשובים,
אבל גם של הצד השני.
ואפשר לתת מקום ושיהיה מקום להכול ולכולם,
ולמצוא את הדרך שבה כולם יהיו מרוצים –
מתוך חיבור של כבוד בריא והדדי .
הרי הדרישה לכבוד אינה מגיעה ממקום של אגו,
שבו אני זוקף לזכות עצמי שאני הכי חשוב בעולם.
כל אדם נברא בצלם, והוא חשוב וראוי להכרה.
אבל הציפייה לכבוד בזוגיות מגיעה מכוונת לב שונה.
הוא מגיע מהרצון להקמת מרחב משותף,
שבו כל אחד מבין את החשיבות של האחר.
וכך נמנע מראש ממצבים עתידיים של חלילה פגיעה וזלזול בזולת.
התשתית הזו משפיעה באופן ישיר על חינוך הילדים.
ילד צריך ללמוד איך לכבד את הוריו,
ולראות את ההורים מכבדים אחד את השניה.
וההורים צריכים לדעת לכבד גם אותו.
בלי הגבולות האלו בבית דרך הציפייה לכבוד בריא,
הילד עלול לחשוב שמותר לפגוע באחרים.
ובמקרים קשים – לעשות חלילה נזקים בחוץ ולפשוע,
ללא פחד או הבנה לגבי ההשלכות של מעשיו.
לכן, קודם כל ולפני הכול,
לפני פגישה עלינו לבדוק:
האם אני מרגישה שהוא הולך להיות –
החבר הכי טוב שלי? האבא של הילדים שלי?
(וכן מצד הגבר כלפי האישה).
איך הצד השני מתייחס למה שאני מרגישה ורוצה עכשיו?
אם אין את התחושה הבסיסית הזו,
שיש לי כאן מקום בדינמיקה הזוגית הזו –
איך יבנו אבני היסוד של הקשר?
להיות הצד שתמיד מוותר,
לא יפתור מצבים של חוסר כבוד בינינו.
אז חשוב להבין שכבוד,
זה לא תמיד קשור לגאווה ועליונות.
כבוד – זה לתת מקום לעצמי בתוך הקשר,
מתוך מטרה להתחבר, מתוך רצון לתת ולא לקחת.
וזו עומק הכוונה של חז"ל:
"איש ואישה זכו – שכינה ביניהן".
מתוך היותם מלך ומלכה בביתם,
כך השכינה יכולה לרדת ולשכון על "כיסא הכבוד".
כי הכבוד האמיתי – הוא השורש להכול.
מאת : מאיה רבקה סבג - ליווי והכוונה תודעתית ורגשית.
ליצירת קשר ותיאום מפגש: 058-3270619