"אני פשוט בררן."
"הוא פשוט בררן."
אלה משפטים ששומעים הרבה בשידוכים.
לפעמים אדם אומר את זה על עצמו, ולפעמים המשפחה, החברים או השדכנים אומרים את זה עליו.
הוא פוסל הרבה, מתקשה להתקדם, שוב ושוב מוצא סיבה למה לא - ומסכמים את הכל במילה אחת:
"בררנות".
אבל מי שמעמיק קצת יותר מבין ש"בררנות" היא לא באמת הסבר.
היא רק תיאור של מה שרואים מבחוץ.
זה כמו לומר על רכב שהוא לא נוסע. נכון - אבל עדיין לא גילינו מה התקלה, ולא נצליח לפתור אותה.
אותו דבר בשידוכים.
"בררן" הוא תיאור. לא אבחון.
השאלה החשובה באמת היא:
מה גורם לו לפסול?
בדרך כלל זה מגיע לפחות מאחד משלושה כיוונים:
א. חוסר הבחנה בין עיקר לטפל
לא כל דבר שאתה רוצה בבת הזוג חשוב באותה מידה.
יש דברים שבאמת משמעותיים לבניית בית, ויש דברים שהם בסך הכול העדפות.
הבעיה מתחילה כשהעדפה מקבלת משקל של תנאי הכרחי.
לכן לפני שאתה בודק אם הבחורה מתאימה לרשימה שלך, כדאי לבדוק גם את הרשימה עצמה:
מה באמת חשוב - ומה רק הייתי רוצה שיהיה?
ב. מקובעות מחשבתית
"אני חייב דווקא את זה."
"בלי התכונה הזאת לא יהיה לי טוב."
בטוח?
לפעמים אדם מחזיק בראש תמונה מאוד מסוימת של איך בת הזוג שלו אמורה להיות, ואז פוסל משהו טוב רק מפני שהוא לא נראה בדיוק כמו מה שדמיין.
כדאי לבדוק האם מדובר בצורך אמיתי - או בתמונה שהפכה עם הזמן לכלל נוקשה.
ג. צורך בוודאות
לפעמים אין משהו ברור שמפריע, אבל האדם עדיין לא מרגיש מספיק בטוח כדי להתקדם.
הוא רוצה לדעת שבחר נכון, שלא פספס משהו טוב יותר ושלא יתחרט בעתיד.
הבעיה היא שבשידוכים אי אפשר לקבל מראש ודאות מוחלטת לגבי מה שיהיה.
ולפעמים עצם הדרישה להרגיש בטוח לגמרי היא זו שמייצרת עוד ועוד ספקות.
לכן כשמישהו פוסל שוב ושוב, השאלה היא לא רק איך לגרום לו להיות פחות בררן - אלא מה גורם לו לפסול מלכתחילה.
כי רק כשמבינים מה נמצא מתחת לבררנות - אפשר להתחיל לעבוד על הדבר האמיתי.