יש בחורים שנכנסים לפגישה עם מטרה אחת חזקה מדי:
**שהיא תרצה אותי.**
הם רוצים להשאיר רושם טוב. שהיא תיהנה. שלא יגידו אחר כך "זה לא הסגנון".
ואז מתחיל המבחן.
הוא בודק אם היא מחייכת.
נזהר לא להגיד משהו שיכול להוריד.
מסכים מהר מדי.
מנסה להראות שהוא מספיק טוב.
ופה נמצאת הבעיה:
**כשאתה בא לעבור מבחן - אתה כבר מתחיל אותו בעמדת נחיתות.**
כי מי קובע אם הצלחת?
היא.
מי צריך להוכיח שהוא ראוי?
אתה.
בלי לומר מילה, יצרת ביניכם מסר:
**את חשובה. אני מקווה להיות מספיק טוב בשבילך.**
ואנשים מרגישים את זה.
כשאדם משדר שהערך של מי שמולו גבוה משלו, קשה לצד השני להמשיך לראות אותו כשווה ערך.
לכן הרצון החזק שיבחרו בך, עלול בעצמו להיות אחד הדברים שגורמים שלא לבחור בך.
כלי קטן לפגישה הבאה:
בכל פעם שאתה תופס את עצמך חושב: "מה היא חושבת עליי?"
תוסיף מיד שאלה שנייה: **"ומה אני חושב עליה?"**
אם אתה מגלה שהשאלה הראשונה מעסיקה אותך הרבה יותר מהשנייה, ייתכן שהבעיה אינה במה שאתה אומר בפגישה - אלא במקום שממנו אתה מגיע אליה.
וכשאותו דפוס חוזר שוב ושוב, לפעמים כדאי לזהות מה גורם לך להרגיש שאתה צריך לעבור את המבחן מלכתחילה.
זה לא אומר להיות אדיש, יהיר או לעשות משחקים.
העמדה הבריאה פשוט אחרת:
**אני רוצה להכיר אותך. אני רוצה שתכירי אותי. ושנינו בודקים אם נכון לנו לבחור זה בזו.**
יובל אור מיכאלי | ליווי וקואוצ'ינג בשידוכים
"ההבדל בין לעבור עוד הצעה, ובין להבין מה באמת קורה בתהליך"